מה רואים בסרטון (נוסח כתוב)
- בפתיחה מופיע הכיתוב «איסוף מתחנות במקום מדלת לדלת», ומתחתיו: «עד 500 מטר הליכה לכל נוסע».
- בכרטיס מופיעה השאלה: נוסעים בכתובות מפוזרות?
- מופיע בונה המסלולים. כתוב: איסוף מתחנות במקום מדלת לדלת.
- מוגדר מרחק ההליכה. כתוב: עד 500 מטר הליכה.
- מופיעה התוצאה. כתוב: תחנת איסוף ותחנת פיזור, כל אחת בצד הנכון של הכביש.
- מופיע גם מקרה של נוסע בלי תחנה בטווח. כתוב: תחנה קרובה בכל זאת, נקודה במפה, או מהבית.
- הנוסעים מחולקים למסלולים. כתוב: חלוקה למסלולים.
- נוסעת חדשה מצטרפת לקו קיים. כתוב: נוסעת חדשה בקו קיים.
- מופיעות נקודות קרובות. כתוב: 3 נקודות קרובות, לפי הליכה.
- בסיום מופיע הלוגו של GREENLINE. בסרטון יש מוזיקה ברקע, בלי דיבור.
למה לעבור לתחנות
עצירה בכל פינת רחוב חוסמת נתיב, מורידה נוסעים לכביש ומכריחה את הנהג לחפש מקום לעצור. בתחנת אוטובוס רשמית יש כבר מקום מסודר לעלות ולרדת.
הקושי הוא בתכנון. צריך למצוא לכל נוסע תחנה סבירה ליד הבית, ולחבר את כולן לקו הגיוני אחד. ביד, על מפה, זו עבודה של שעות.
מה רואים בסרטון
מתחילים מרשימת נוסעים עם כתובות. המערכת מחפשת ליד כל בית תחנה פעילה של משרד התחבורה, ובודקת את מסלול ההליכה האמיתי אליה ולא קו אווירי. ברירת המחדל היא עד 500 מטר, ואפשר לקבוע אחרת לכל לקוח.
לכל תחנת איסוף מוצעת תחנת פיזור בצד הנכון של הכביש, כך שהנוסע לא צריך לחצות בחזרה.
ומה עם מי שאין לו תחנה קרובה?
נוסע כזה מסומן, ואתם מחליטים: אפשר להשאיר אותו בתחנה הקרובה ביותר, לסמן לו נקודה על המפה, או לאסוף אותו מהבית. המערכת עושה את החיפוש והחישוב, והמקרים המיוחדים נשארים בידיים של מי שמכיר את הנוסעים.